'Avodah Zarah
Daf 19b
משנה: שָׁאַל פְּרִקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְלוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי אָמַר לוֹ כָּתוּב בְּתוֹרתְכֶם וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם. מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְדוֹדִיטֵי. אָמַר לוֹ אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ. כְּשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ אֲנִי לֹא בָאתִי בִגְבוּלָהּ הִיא בָּאת בִּגְבוּלִי. אֵין אוֹמְרִים נַעֲשָׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטֵי אֶלָּא אוֹמְרִים נַעֲשִׂית אַפְרוֹדִיטֵי נוֹי לַמֶּרְחָץ. דָּבָר אַחֵר אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרוֹם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל אָדָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ. לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֱלֹהֵיהֶם. אֶת שֶׁהוּא נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ מוּתָּר׃
Traduction
R. Gamliel allait prendre ses bains à Acco dans une maison de bains qui appartenait à la déesse Aphrodite (100)Ce nom, dans Maïmonide, au commentaire sur la Mishna est traduit Zohra (= Vénus), pour lequel le ms. De Londres (Oriental mss., n° 2391) a exactement Zohra. (le temple de cette déesse, ses prêtres et le personnel étaient entretenus des revenus qu’on retirait de la maison de bains). Un païen, Proclus ben Philosophos lui demanda comment il pouvait se permettre d’aller prendre des bains dans une maison affectée au service d’une idole, quand la loi mosaïque (ibid.) défendait de tirer le moindre profit des objets consacrés aux divinités païennes? Une fois sorti, R. Gamliel répondit: Je ne vais pas dans le domaine de l’idole, c’est elle qui vient dans le mien; on n’a pas construit la maison de bains en l’honneur de l’Aphrodite; c’est elle au contraire qui sert d’ornement à la maison de bains (c’est une maison publique, appartenant à moi comme à tout le monde). Ou bien encore, quelle que soit la somme d’argent que l’on te donnerait, tu n’entrerais pas devant ton idole à l’état nu, ou étant gonorrhéen, ou pour uriner devant elle; mais cette idole est sise à la rigole du bain, et tous urinent devant elle. Or, la Loi emploie l’expression leurs dieux; donc, ceux envers lesquels on se conduit avec respect, comme à l’égard d’un dieu, sont interdits, mais ceux que l’on ne traite pas avec les mêmes égards sont permis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פרקלוס. מין נכרי היה:
אפרודיטי. ע''ז מצורת כוכב נוגה:
אין משיבין. דבר תורה במרחץ לפי שאדם עומד שם ערום:
כשיצא א''ל וכו'. היא באת בגבולי שהמרחץ קדם לה ונעשה לכל הבא לרחוץ ועוד תשובה אחרת אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי דמרחץ לאו דבר של נוי הוא אלא אפרודיטי נעשה נוי למרחץ ומשמש במרחץ לטפל והמרחץ היא עיקר:
וזו עומדת על הביב. חריץ העשוי בקרקע להוציא השופכין לרשות הרבים:
שְׁמוּאֵל אָמַר. כּוֹס בָּסִיס לִדְרָקוֹן אָסוּר. וּדְרָקוֹן בָּסִיס לַכּוֹס מוּתָּר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. שִׁבְרֵי דְּרָקוֹן הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. דָּרָקוֹן שָׁלֵם וְנִשְׁבַּר הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרִין. 19b וּשְׁבוּרִים מִן הַשָּׂלֵם בָּאוּ. רִבִּי חִזְקְיָּה בְשֵׁם רַב. כֵּינִי. רָאָה אוֹתָן מִשְׁתַּחֲוִים לִדְרַקוֹן שָׁלֵם וְנִשְׁבַּר אֲסוּרִין.
Traduction
Samuel dit: la coupe qui sert de base au dragon est interdite (comme socle d’une idole); si au contraire le dragon sert de base à la coupe, on peut tout utiliser (rien n’étant révéré). R. Aba dit au nom de Rav: les morceaux d’un dragon brisé peuvent être utilisés; mais un dragon entier qui a été brisé reste encore interdit après le bris. -Cependant, les débris (précédemment permis) ne proviennent-ils pas d’un entier? -Voici, dit R. Hiskia au nom de Rav, comment il faut compléter cette proposition: si l’on a vu des gens se prosterner devant un dragon complet, qui ensuite s’est brisé, les fragments deviennent interdits.
Pnei Moshe non traduit
כוס בסיס לדרקון. אם הדרקון הוא העיקר וכמין כוס עשוי לבסיס לו אסור:
ודרקון בסיס לכוס מותר. הכוס שהדרקון טפלה לו:
שברי דרקון. מצא שברי דרקון מותרין שכבר בטלו:
דרקון שלם וכו'. ולקמיה פריך עלה:
ושבורין מן השלם באו. בתמיה וכי שבורין לא מן השלם באו ומאי האי דקאמר דרקון שלם ונשבר אסורין הא אמרת ברישא שברי דרקון מותרין:
כיני. ה''ק בסיפא ראה אותן משתחוין לדרקון כשהוא שלם אע''פ שנשבר אח''כ אסור לפי שלא ביטלוהו ורישא דמצא שברי דרקון תולין לומר שכבר בטלוהו:
מָה נַן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁנֶּעֱבָדִין אֲפִילוּ מְבוּזִּין אָסוּר. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵינָן נֶעֱבָדִין אֲפִילוּ מְכוּבָּדִין מוּתָּר. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. אָמַר רִבִּי קְרִיסְפָּא. וְהָדָא כוֹסוֹת דָּבָר שֶׁל בִּיזָּיוֹן הוּא. דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא הֲוָה לֵיהּ קְווָקִין וַהֲווַת טִימֵי דְרוֹמֶי צִייְרָה בְגַווָהּ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אֲמָר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּהּ דָּבָר שֶׁלְּבִיזָּיוֹן הוּא. וְאָהֵן קִיתוֹנָא מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה מַשְׁקִעוֹ בַמַּיִם דָּבָר שֶׁלְּבִיזָּיוֹן הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי יוֹחָנָן שָׁרוּן צָיְירִין עַל כּוֹתְלָא וְלֹא מָחִי בְּיָדַייְהוּ. [בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי אַבוּן שָׁרוּן צָיְירִין עַל פְּסִיפָסס וְלֹא מָחִי בְּיָדוֹן.]
Traduction
A quel cas se réfère la distinction établie par R. Simon b. Gamliel dans la Mishna entre les objets précieux et les non-valeurs? S’il est notoire que ces objets sont adorés, ils devraient être interdits même en étant insignifiants; s’il est au contraire notoire qu’on ne les adore pas, leur usage devrait être autorisé même s’ils sont précieux? Cette opinion se réfère au cas indéterminé (lorsqu’on ignore s’il y a eu adoration, ou non): le plus ou moins de valeur du vase fait présumer si on l’a adoré, ou non. R. Qrispa dit: les coupes sont tenues pour objets méprisables, car R. Hiya b. Aba avait une poêle à feu sur laquelle était représenté le symbole vénéré, stimh, de Rome. Il alla demander à R. Yohanan s’il est permis de s’en servir? -Oui, répondit celui-ci; dès que l’eau a passé sur cet objet, il n’est plus qu’un vase déprécié (et non une idole). De même, une cruche à puiser de l’eau est un objet méprisé dès qu’elle a plongé dans l’eau. Au temps de R. Yohanan, on commença à avoir des peintures sur les murs, et les rabbins ne les défendirent pas.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. אדברי רשב''ג במתני' קאי במאי עסקינן הא דמחלק בין מכובדין למבוזין:
אלא כי אנן קיימין בסתם. שאין אנו יודעין אם נעבדין וכשהן על כלים מכובדין מסתמא נעבדין הן:
הוה ליה קווקין. כוס וכלי מחתה נקרא קווקין ובשלהי בן סורר ומורה הני קוואקי ודימוניקי:
טימי. מזל וצלם של רומי:
ואהן קיתונא. קיתון ששואבין בו המים:
מָתִיב רִבִּי יוֹסֵי לְרַבָּנִן. וְהָֽכְתִיב אֶת חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת הָעֵ֗גֶל. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְבוֹדְקָן כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. וַיִּ֨זֶר֙ עַל פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם. אָמַר לוֹן. וְהָֽכְתִיב וְגַ֣ם ׀ מַֽעֲכָ֣ה אֵם אַסָּא הַמֶּלֶךְ הֵסִירֶהָ מִגְּבִירָ֔ה. אָֽמְרוּ לוֹ. מִשָּׁם רְאָייָה. וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ וגו'. אָמַר לוֹן. וְהָֽכְתִיב וכִּתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחוֹשֶׁת. וְכִי עֲבוֹדְה זָרָה הִיא. וַהֲלֹא מֹשֶׁה עֲשָׂאוֹ. אֶלָּה מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טוּעִין אַחֲרָיו עַד שֶׁבָּא חִזְקִיָּהוּ וְהֶעֱבִירוֹ.
Traduction
R. Yossé de notre Mishna objecta aux autres sages (ses contradicteurs): N’est-il pas dit (Dt 9, 21): Votre péché commis en érigeant le veau d’or, qui a été réduit en cendres et dispersé, non jeté à la mer? Ceci prouve seulement, fut-il répondu, que Moïse voulut éprouver les israélites de la même façon que les femmes soupçonnées d’adultère en leur faisant boire de ces cendres, répandues dans l’eau (Ex 32, 20). -Mais n’est-il pas dit (1R 15, 13): A Naakha, la mère du roi Assa, il enleva l’autorité de reine, … il le réduisit en cendres, qu’il jeta dans le canal de Kedron, non à la mer? Ces derniers mots, fut-il répliqué, ne prouvent rien; car il est dit d’autre part (ibid.): Assa ruina le bocage et le brûla, etc. N’est-il pas dit (2R 18, 4): Que l’on morcelle le serpent d’airain dressé par Moïse, car jusqu’à ce jour on l’encense, sans le jeter à la mer? Ce n’est pas une idole, puisque Moïse l’avait élevé; seulement, comme à la vue de ce serpent des Israélites s’égaraient (98)Cf. J., (Demaï 3, 4)., Ezéchias le fit disparaître (sans que ce soit une idole).
Pnei Moshe non traduit
מתיב ר' יוסי. דמתני' לרבנן והכתיב וכו' ולא השליכו לים אמרו ליה התם היינו טעמא דמלמד שהיה מבקש לבודקן וכו' כדכתיב ויזר על פני המים וישק את בני ישראל:
וגם מעכה וגו'. אשר עשתה מפלצת לאשרה וידק וישרף בנחל קדרון ולא השליך לים ומדכתיב וידק קמדייק אלמא דלא היה חושש לזבל:
אמרו לו משם ראיה ויכרת אסא וגו'. כלומר מאי חזית דקדייקת מקרא דד''ה דכתיב וידק נימא מקרא דמלכים דכתיב ויכרת אסא את מפלצתה וישרף בנחל קדרון ולא כתיב וידק וכל כמה דהוי מחובר ולא שחיק ליה ליכא למיחש לזבל והא דכתיב התם וידק לאו דוקא הוא אלא לומר שכילה הע''ז מן העולם מחמת ששרף אותה:
אמר לון. והכתי' וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו. אלמא דע''ז היתה וכתיב וכתת ולא הי' חושש לזבל:
וכי ע''ז היא. זו היא תשובת רבנן לר' יוסי דכי נאסרה היתה משום ע''ז והלא משה עשאו משלו כדכתיב עשה לך שרף משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפי' כתיתא לא הוה צריך אלא מלמד שהיו ישראל תועין אחריו עד שבא חזקיהו והעבירו ואין ראיה משם לדבר שנאסר משום ע''ז:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּֽעַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂ‌אֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו׃ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד וַיִּשָּֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חַלְפוּתָה וְרַבָּנִן. רִבִּי יוּסֵי בַּר חַלְפוּתָה אוֹמֵר. מַה שֶׁהָיָה שֶׁלְּמַתֶּכֶת וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו. וּמַה שֶׁהָיָה שֶׁלְּעֵץ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד וַיִּשָּֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ׃ וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. מַה שֶׁהָיָה אִיתַי הַגִּיתִּי מְבַטֵּל וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו. וּמַה שֶׁלֹּא הָיָה מְבַטֵּל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד וַיִּשָּֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ. מַה מְקַייֵם רִבִּי יוּסֵי בֶּן חַלְפוּתָא וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו. נְטָלוּם בִּשְׂפָיָיו.
Traduction
Il est écrit d’une part (2S 5, 21): Ils abandonnèrent là leurs idoles, que David et ses gens emportèrent, et d’autre part (1Ch 14, 12): David ordonna de les brûler. Ces 2 versets ne se contredisent pas, selon les explications divergentes de R. Yossé b. Halafta et des rabbins. Selon l’un, le 1er verset se réfère aux idoles de métal, incombustibles, qui furent emportées, et le 2e aux idoles de bois, qui furent brûlées. Selon les autres au contraire, ce qu’Ithaï de Gath (99)V. (2S, 15, 19. annula comme idolâtre, David le fit emporter pour l’annuler, et ce qu’Ithaï n’a pas annulé, David l’a fait brûler. Comment R. Yossé b. Halafta explique-t-il le 1er verset, parlant d’emporter des objets d’usage interdit? On suppose leur enlèvement après les bris des pièces.
Pnei Moshe non traduit
מה שהיה של מתכת. ולא היה שייך בשריפה וישאם דוד ומה שהיה של עץ וישרפם:
ורבנן אמרי. דלא היא דכי היאך אמר דוד ליטלם ואסורים בהנאה הן אלא מה שהיה איתי הגיתי מבטל דנכרי היה ומבטל ע''ז הוא אותם וישאם דוד ומה שלא הי' מבטל אמר לשרפם:
מה מקיים ר' יוסי בן חלפתא וישאם. הרי אסורין בהנאה הן:
נטלום בשפוייו. כלומר דר' יוסי בן חלפתא נמי ס''ל שלא נטלום אלא לאחר שביטלום אותו ושבר אותם לשפויים קטנים אלא הא דקאמר מה שהיה של מתכות וישאם משום דאותן הוו חשיבי ליה ואמר לו לאיתי לבטלם ושל עץ לא היה חושש להם ואמר לשרפם לקיים ביעור ע''ז:
'Avodah Zarah
Daf 20a
משנה: הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת הֵם מוּתָּרִין וּמַה שֶּׁעֲלֵיהֶן אֲסוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר לֹֽא תַחְמוֹד כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָֽקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם. אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁירָה אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִישַׂת יְדֵי אָדָם. וְכָל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִישַׂת יְדֵי אָדָם אָסוּר. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אֶהְיֶה אוֹבִין לְפָנֶיךָ. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ וְגִבְעָה נִשָּׂאָה וְעֵץ רַעֲנָן דַּע שֶׁיֶּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה׃
Traduction
Il est permis d’utiliser les monts et collines adorés par les païens, non ce qui se trouve sur ces lieux, car il est dit (Dt 7, 17): Tu ne désireras par l’argent et l’or sur elles (les idoles) pour le prendre. R. Yossé le Galiléen le déduit (103)Siffri, section Reêh, ch. 60. des mots leurs dieux sur les montagnes (Dt 12, 2); les montagnes ne sont pas des dieux. De même il est dit (ibid.): leurs dieux sur les collines; celles-ci ne sont pas des dieux. Alors pourquoi un bocage est-il interdit? Parce qu’il est de formation humaine, et tout objet artificiel est susceptible d’interdit. Je veux t’expliquer et commenter ce passage, dit R. aqiba: partout où l’on trouve une haute montagne, une colline élevée et un bois verdoyant, sache qu’il y a là une idole.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הם מותרין. ההרים עצמן מותרין לזריעה ולחצוב מהן אבנים דמחובר לא מיתסרן כדדרש רבי יוסי הגלילי אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם:
ומה שעליהן אסורין. כגון אם צפום זהב וכסף:
שנאמר לא תתמוד וגו'. דאף על גב דאינהו לאו ע''ז מיקרי ולא מיתסרי גזירת הכתוב הוא שההרים וגבעות שהן קרקע עולם אין בהן כח לאוסרן אבל ע''ז מיהא הויא לענין תלוש שעליהן דאסור כתלוש של שאר ע''ז שנאמר לא תחמוד עליהן על כל שהן נעבדין משמע:
ר' יוסי הגלילי אומר וכו'. כלומר הרי המקרא מלמדינו שהמחובר אינו נאסר דכתיב אלהיהם וגו' ומאחר שהוא כן מפני מה אשירה אסורה דכי היכי דרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ה''נ נדרוש תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם ולמה אסרה תורה דכתיב ואשריהם תגדעון:
מפני שיש בה תפיסת ידי אדם. שאדם הוא שנטעו. והתם פריך ר' יוסי הגלילי היינו ת''ק ומסיק דאילן שנטעו לפירות ולבסוף עבדו איכא בינייהו דר' יוסי סבר אסור דתפיסת ידי אדם מיקרי ות''ק סבר הואיל ובתחילת נטיעתו לא נתכוין לעבדו אין עבודה שעובד אותו אחר שהוא מחובר אוסרתו דהוי כמי שעובד להר והלכה כת''ק:
אני אהיה אובין. אני אפרש לפניך דאחר שאין לנו לדרוש מתחת כל עץ רענן שום מיעוט יש לומר שלא נאמר אלא למסור להם סימנים מקום שרגילים האמורים לעבוד שם ע''ז כדי שיחפשום ישראל ויבערום ומעוטא דהרים וגבעות מיהא ממעטינן דמשמעות הכתוב כך הוא שלא צוה לנו לאבד ההרים אבל עץ רענן צוה לנו לאבד שנאמר ואשריהם תשרפו באש:
הלכה: הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים כול'. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר לֹֽא תַחְמוֹד כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָֽקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם׃ אִם עֲלֵיהֶם לָמָּה עִמָּהֶם. וְאִם עִמָּהֶם לָמָּה עֲלֵיהֶם. מָה עֲלֵיהֶם דָּבָר שֶׁהוּא מְיוּחָד לָהֶם תַּכְשִׁיט לָהֶם. אַף עִמָּהֶם דָּבָר שֶׁהוּא מְיוּחָד לָהֶם תַּכְשִׁיט לָהֶם.
Traduction
R. Zeira, R. Yassa, ou R. Yossé b. Hanina dit au nom de R. Oshia: comme un verset (Dt 7, 17): Tu ne désireras pas l’argent ou l’or qui est sur elles, emploie l’expression ''sur elles'', et un autre verset (Dt 29, 16), l’argent et l’or qui est avec elles, a le terme ''avec elles'', n’y a-t-il pas contradiction? Et à quoi bon cette divergence de langage? Comme sur elles, il n’y a que des objets spécialement destinés à servir d’ornement et par conséquent interdits, de même ce qui est avec elles ayant la même destination spéciale sera seul interdit (non ce qui n’orne pas l’idole).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתוב אחד אומר וכו' אם עליהם למה עמהם. כלומר כיצד יתקיימו שני כתובים הללו דעמהם משמע כל שעמהם:
מה עליהם. משמע שהוא שייך ומיוחד להם והוי תכשיט להם ואסור אף קרא דעמהם כל שהוא מיוחד להם ותכשיט להם הוא דאסור אבל דבר שאין תכשיט להם לא מיתםר כדתנן לקמן פ''ד מצא בראשו מעות וכו' מותרין:
הלכה: שָׁאַל פְּרָקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְלוֹס כול'. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ בְהִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב. וְאִם בְּשֶׁלֹא שָׁאֲלוֹ בְהִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ 20a לֹא הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב. דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שׁוֹאֲלִין הִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. הִילְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא בְבֵית הַכִּסֵּא. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר עָאַל מִיסְחֵי עִם רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵהּ. מָהוּ שֶׁנַּדִּיחַ. אָמַר לֵיהּ. אָסוּר. מָהוּ שֶׁנַּקְּנִיחַ. אָמַר לֵיהּ. אָסוּר. וְלֹא כֵן שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְרַב. מָהוּ לַעֲנוֹת אָמֵן בְּמָקוֹם מְטוּנָּף. אָמַר לֵיהּ. אֲסִיר. וַאֲסִיר דְּאַמְרִית לָךְ אֲסִיר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. שׁוֹאֲלִין הִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. הִילְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא בְבֵית הַכִּסֵּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבִיו דְּרִבִּי מַתַּנְיָה. מֵהִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ שָׁאֲלוֹ אֶלָּא שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲנוֹת בַּמֶּרְחָץ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּימִי. מֵהִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ שָׁאֲלוֹ אֶלָּא שֶׁהֶבֶל הַמֶּרְחָץ רַע לַשִּׁינַּיִם. חֲבֵרַייָא רִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תְּשׁוּבַת הַפְלֵג הָשִׁיבוֹ. דִּלֹא כֵן הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב מִבַּעַל פְּעוֹר שֶׁאֵין עֲבוֹדָתוֹ אֶלָּא בִפְעִירָה. מַאי כְדוֹן. אֶת שֶׁהוּא נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ מוּתָּר׃
Traduction
A quel cas se réfère la question posée par Proclus? Si l’on considère cette question comme relative aux sujets traitant du bain, R. Gamliel n’aurait dû (ou pu) lui répondre de suite (même au bain); si l’on considère la question comme étrangère, le rabbin n’avait pas à y répondre du tout? Or, Jacob b. Idi au nom de R. Josué b. Levi dit (101)V. J., (Shabat 3, 4).: au bain on peut s’occuper des règles qui le concernent, comme au cabinet il est permis de traiter des sujets qui s’y rapportent. Ainsi, R. Simon b. Eléazar s’étant rendu au bain avec R. Meir, il lui demanda s’il est permis de s’essuyer (le jour du Shabat)? -Non, fut-il répondu. -Peut-on s’asperger d’eau? -Non. Il paraît au contraire interdit de traiter là ces sujets, puisque Samuel ayant demandé à Rav s’il est permis de répondre amen sur une prière dans un endroit malpropre, Rav répondit que c’est défendu, en ajoutant qu’il ne devrait même pas prononcer là cet interdit pouvant servir de règle. On trouve enseigné qu’il est permis de s’occuper aux susdits endroits des règles qui y sont relatives. Comment, en somme, la question de Proclus est-elle posée? Elle se réfère bien aux règles du bain, répond Judan père de R. Mathnia; seulement, R. Gamliel a différé sa réponse jusqu’à la sortie, parce qu’il n’est pas d’usage de répondre au bain. De même, dit R. Samuel b. Abdimé, la question posée est considérée comme faisant partie des sujets relatifs au bain; mais R. Gamliel n’a pas voulu répondre de suite, car la vapeur du bain est nuisible aux dents (102)Aussi, il est bon de ne pas parler.. – Les compagnons d’étude, savoir R. Hama b. Yossé au nom de R. Oshia et R. Zeira au nom de R. Josué b. Levi, disent que l’argument du Rabbi, d’avoir une tenue déplacée devant l’idole, n’est qu’une réponse évasive; sans quoi, Proclus eût pu répliquer que le culte rendu à Baal-Phégor consiste à se découvrir devant lui (et pourtant c’est une idole). En réalité, ne peut-on pas opposer cette idole à l’explication de R. Gamliel? -Non, car ''ceux envers qui on est respectueux sont interdits, non ceux que l’on ne traite pas ainsi'' (tandis que pour l’idole de Belphégor, c’est le mode reconnu de son culte qui est tel).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה אנן קיימין. להשאלה ששאל לו המין:
אם בששאלו בהלכות המרחץ. כלומר אם כהלכות המרחץ דיינין להשאלה היה לו להשיב במרחץ שהרי שואלין הלכות המרחץ במרחץ כדר' יהושע בן לוי לקמיה:
ואם בשלא שאלו. ואי דחשבינן להשאלה שלא מהלכות המרחץ ולפיכך לא השיבו תשובת השאלה:
לא היה לו להשיב. כלל דאפי' הא דאמר לו אין משיבין במרחץ אסור להשיב כדרב לקמן:
דהא אמר ר' יעקב וכו' שואלין הלכות מרחץ במרחץ וכו'. ומשיבין לו:
כהדא. השתא מייתי ראיה אהא דפריך לאידך גיסא דאם לאו כהלכות מרחץ חשבינן לשאלת המין לא היה לו להשיב כלל:
כהדא. עיקרא דהאי מילתא בפ' כירה גרסינן לה דמייתי ראיה להא דריב''ל דשואלין בהלכות המרחץ מהדא דרשב''א נכנס לרחוץ עם ר''מ בשבת ובחמי טבריא שהתירו להן כדאמר התם ושאלו מהו שנדיח הקרקע וא''ל אסור משום אשוויי גומות מהו לקנח וא''ל אסור משום סחיטה:
ולא כן. מסקנת הסוגיא דהתם הוא דפריך עלה וכי היאך השיב לו במרחץ ולא כן שמואל שאיל לרב וכו' וא''ל אסור ואסור דאמרית לך נמי אסור הוא גופיה להשיב כן במקום המטונף מיהו אנא אמרי לך לאפרושי מאיסורא וקשיא להא דהשיב ר' מאיר במרחץ ואע''ג דהתם נמי לאפרושי מאיסורא הוה מ''מ היה לו להשיב כן בשאלה הראשונה אסור ואסור דאמרת לך אסור ושוב לא היה שואלו שאלה שניה:
אשכח תני. ומשנינן התם דתנאי היא דאשכח תני דשואלין וכו' ור''מ כהאי תנא סבירא ליה שמעינן מיהת דאי לאו מהלכות המרחץ לכ''ע אין משיבין והדרינן לקושיין:
מהלכות המרחץ שאלו. לעולם דחשבינן להשאלה מהלכות המרחץ ולפיכך השיב לו ר''ג על דבריו ובאמת היה לו להשיב התשובה בעצמה שהשיב לו כשיצא אלא שלא היה רוצה להאריך לפי שאין דרך לענות כל כך במרחץ:
ר' שמואל. מוסיף בטעמא שלא רצה להאריך בדברים שהבל המרחץ רע לשיניים הוא:
תשובת הפלג השיבו. הא דקאמר לו וזו עומדת על הביב וכו' אינו אלא כמפליגו בדברים היה שאין זו תשובה כדמסיק:
דלא כן. דאי אמרת דתשובה היא א''כ היה לו להמין להשיב לו מבעל פעור וכו' ואין לך בזיון גדול מזה ואעפ''כ ע''ז היא:
מאי כדון. השתא באמת קשיא לן על ר''ג מבעל פעור ומשני דלא היא דהא קאמר ליה את שנוהג בו וכו' ושאני פעור דזו היא עבודתו אבל הכא אין זו עבודתה ושפיר השיב לו כל שאינו נוהג בו משום אלוה מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source