Vayedaber

מָה נַן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁנֶּעֱבָדִין אֲפִילוּ מְבוּזִּין אָסוּר. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵינָן נֶעֱבָדִין אֲפִילוּ מְכוּבָּדִין מוּתָּר. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. אָמַר רִבִּי קְרִיסְפָּא. וְהָדָא כוֹסוֹת דָּבָר שֶׁל בִּיזָּיוֹן הוּא. דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא הֲוָה לֵיהּ קְווָקִין וַהֲווַת טִימֵי דְרוֹמֶי צִייְרָה בְגַווָהּ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אֲמָר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּהּ דָּבָר שֶׁלְּבִיזָּיוֹן הוּא. וְאָהֵן קִיתוֹנָא מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה מַשְׁקִעוֹ בַמַּיִם דָּבָר שֶׁלְּבִיזָּיוֹן הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי יוֹחָנָן שָׁרוּן צָיְירִין עַל כּוֹתְלָא וְלֹא מָחִי בְּיָדַייְהוּ. [בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי אַבוּן שָׁרוּן צָיְירִין עַל פְּסִיפָסס וְלֹא מָחִי בְּיָדוֹן.]

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טימי. מזל וצלם של רומי:

ואהן קיתונא. קיתון ששואבין בו המים:

מה אנן קיימין. אדברי רשב''ג במתני' קאי במאי עסקינן הא דמחלק בין מכובדין למבוזין:

אלא כי אנן קיימין בסתם. שאין אנו יודעין אם נעבדין וכשהן על כלים מכובדין מסתמא נעבדין הן:

הוה ליה קווקין. כוס וכלי מחתה נקרא קווקין ובשלהי בן סורר ומורה הני קוואקי ודימוניקי:

שְׁמוּאֵל אָמַר. כּוֹס בָּסִיס לִדְרָקוֹן אָסוּר. וּדְרָקוֹן בָּסִיס לַכּוֹס מוּתָּר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. שִׁבְרֵי דְּרָקוֹן הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. דָּרָקוֹן שָׁלֵם וְנִשְׁבַּר הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרִין. 19b וּשְׁבוּרִים מִן הַשָּׂלֵם בָּאוּ. רִבִּי חִזְקְיָּה בְשֵׁם רַב. כֵּינִי. רָאָה אוֹתָן מִשְׁתַּחֲוִים לִדְרַקוֹן שָׁלֵם וְנִשְׁבַּר אֲסוּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כוס בסיס לדרקון. אם הדרקון הוא העיקר וכמין כוס עשוי לבסיס לו אסור:

ודרקון בסיס לכוס מותר. הכוס שהדרקון טפלה לו:

דרקון שלם וכו'. ולקמיה פריך עלה:

ושבורין מן השלם באו. בתמיה וכי שבורין לא מן השלם באו ומאי האי דקאמר דרקון שלם ונשבר אסורין הא אמרת ברישא שברי דרקון מותרין:

כיני. ה''ק בסיפא ראה אותן משתחוין לדרקון כשהוא שלם אע''פ שנשבר אח''כ אסור לפי שלא ביטלוהו ורישא דמצא שברי דרקון תולין לומר שכבר בטלוהו:

שברי דרקון. מצא שברי דרקון מותרין שכבר בטלו:

מָתִיב רִבִּי יוֹסֵי לְרַבָּנִן. וְהָֽכְתִיב אֶת חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת הָעֵ֗גֶל. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְבוֹדְקָן כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. וַיִּ֨זֶר֙ עַל פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם. אָמַר לוֹן. וְהָֽכְתִיב וְגַ֣ם ׀ מַֽעֲכָ֣ה אֵם אַסָּא הַמֶּלֶךְ הֵסִירֶהָ מִגְּבִירָ֔ה. אָֽמְרוּ לוֹ. מִשָּׁם רְאָייָה. וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ וגו'. אָמַר לוֹן. וְהָֽכְתִיב וכִּתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחוֹשֶׁת. וְכִי עֲבוֹדְה זָרָה הִיא. וַהֲלֹא מֹשֶׁה עֲשָׂאוֹ. אֶלָּה מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טוּעִין אַחֲרָיו עַד שֶׁבָּא חִזְקִיָּהוּ וְהֶעֱבִירוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכי ע''ז היא. זו היא תשובת רבנן לר' יוסי דכי נאסרה היתה משום ע''ז והלא משה עשאו משלו כדכתיב עשה לך שרף משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפי' כתיתא לא הוה צריך אלא מלמד שהיו ישראל תועין אחריו עד שבא חזקיהו והעבירו ואין ראיה משם לדבר שנאסר משום ע''ז:

אמר לון. והכתי' וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו. אלמא דע''ז היתה וכתיב וכתת ולא הי' חושש לזבל:

אמרו לו משם ראיה ויכרת אסא וגו'. כלומר מאי חזית דקדייקת מקרא דד''ה דכתיב וידק נימא מקרא דמלכים דכתיב ויכרת אסא את מפלצתה וישרף בנחל קדרון ולא כתיב וידק וכל כמה דהוי מחובר ולא שחיק ליה ליכא למיחש לזבל והא דכתיב התם וידק לאו דוקא הוא אלא לומר שכילה הע''ז מן העולם מחמת ששרף אותה:

וגם מעכה וגו'. אשר עשתה מפלצת לאשרה וידק וישרף בנחל קדרון ולא השליך לים ומדכתיב וידק קמדייק אלמא דלא היה חושש לזבל:

מתיב ר' יוסי. דמתני' לרבנן והכתיב וכו' ולא השליכו לים אמרו ליה התם היינו טעמא דמלמד שהיה מבקש לבודקן וכו' כדכתיב ויזר על פני המים וישק את בני ישראל:

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּֽעַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂ‌אֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו׃ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד וַיִּשָּֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חַלְפוּתָה וְרַבָּנִן. רִבִּי יוּסֵי בַּר חַלְפוּתָה אוֹמֵר. מַה שֶׁהָיָה שֶׁלְּמַתֶּכֶת וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו. וּמַה שֶׁהָיָה שֶׁלְּעֵץ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד וַיִּשָּֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ׃ וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. מַה שֶׁהָיָה אִיתַי הַגִּיתִּי מְבַטֵּל וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו. וּמַה שֶׁלֹּא הָיָה מְבַטֵּל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד וַיִּשָּֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ. מַה מְקַייֵם רִבִּי יוּסֵי בֶּן חַלְפוּתָא וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו. נְטָלוּם בִּשְׂפָיָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נטלום בשפוייו. כלומר דר' יוסי בן חלפתא נמי ס''ל שלא נטלום אלא לאחר שביטלום אותו ושבר אותם לשפויים קטנים אלא הא דקאמר מה שהיה של מתכות וישאם משום דאותן הוו חשיבי ליה ואמר לו לאיתי לבטלם ושל עץ לא היה חושש להם ואמר לשרפם לקיים ביעור ע''ז:

מה מקיים ר' יוסי בן חלפתא וישאם. הרי אסורין בהנאה הן:

ורבנן אמרי. דלא היא דכי היאך אמר דוד ליטלם ואסורים בהנאה הן אלא מה שהיה איתי הגיתי מבטל דנכרי היה ומבטל ע''ז הוא אותם וישאם דוד ומה שלא הי' מבטל אמר לשרפם:

מה שהיה של מתכת. ולא היה שייך בשריפה וישאם דוד ומה שהיה של עץ וישרפם:

משנה: שָׁאַל פְּרִקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְלוֹס אֵֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי אָמַר לוֹ כָּתוּב בְּתוֹרתְכֶם וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם. מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְדוֹדִיטֵי. אָמַר לוֹ אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ. כְּשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ אֲנִי לֹא בָאתִי בִגְבוּלָהּ הִיא בָּאת בִּגְבוּלִי. אֵין אוֹמְרִים נַעֲשָׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטֵי אֶלָּא אוֹמְרִים נַעֲשִׂית אַפְרוֹדִיטֵי נוֹי לַמֶּרְחָץ. דָּבָר אַחֵר אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרוֹם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל אָדָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ. לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֱלֹהֵיהֶם. אֶת שֶׁהוּא נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ מוּתָּר׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וזו עומדת על הביב. חריץ העשוי בקרקע להוציא השופכין לרשות הרבים:

כשיצא א''ל וכו'. היא באת בגבולי שהמרחץ קדם לה ונעשה לכל הבא לרחוץ ועוד תשובה אחרת אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי דמרחץ לאו דבר של נוי הוא אלא אפרודיטי נעשה נוי למרחץ ומשמש במרחץ לטפל והמרחץ היא עיקר:

אין משיבין. דבר תורה במרחץ לפי שאדם עומד שם ערום:

אפרודיטי. ע''ז מצורת כוכב נוגה:

מתני' פרקלוס. מין נכרי היה:

הלכה: הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים כול'. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר לֹֽא תַחְמוֹד כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָֽקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם׃ אִם עֲלֵיהֶם לָמָּה עִמָּהֶם. וְאִם עִמָּהֶם לָמָּה עֲלֵיהֶם. מָה עֲלֵיהֶם דָּבָר שֶׁהוּא מְיוּחָד לָהֶם תַּכְשִׁיט לָהֶם. אַף עִמָּהֶם דָּבָר שֶׁהוּא מְיוּחָד לָהֶם תַּכְשִׁיט לָהֶם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' שמואל. מוסיף בטעמא שלא רצה להאריך בדברים שהבל המרחץ רע לשיניים הוא:

תשובת הפלג השיבו. הא דקאמר לו וזו עומדת על הביב וכו' אינו אלא כמפליגו בדברים היה שאין זו תשובה כדמסיק:

דלא כן. דאי אמרת דתשובה היא א''כ היה לו להמין להשיב לו מבעל פעור וכו' ואין לך בזיון גדול מזה ואעפ''כ ע''ז היא:

מאי כדון. השתא באמת קשיא לן על ר''ג מבעל פעור ומשני דלא היא דהא קאמר ליה את שנוהג בו וכו' ושאני פעור דזו היא עבודתו אבל הכא אין זו עבודתה ושפיר השיב לו כל שאינו נוהג בו משום אלוה מותר:

גמ' כתוב אחד אומר וכו' אם עליהם למה עמהם. כלומר כיצד יתקיימו שני כתובים הללו דעמהם משמע כל שעמהם:

מה עליהם. משמע שהוא שייך ומיוחד להם והוי תכשיט להם ואסור אף קרא דעמהם כל שהוא מיוחד להם ותכשיט להם הוא דאסור אבל דבר שאין תכשיט להם לא מיתםר כדתנן לקמן פ''ד מצא בראשו מעות וכו' מותרין:

מהלכות המרחץ שאלו. לעולם דחשבינן להשאלה מהלכות המרחץ ולפיכך השיב לו ר''ג על דבריו ובאמת היה לו להשיב התשובה בעצמה שהשיב לו כשיצא אלא שלא היה רוצה להאריך לפי שאין דרך לענות כל כך במרחץ:

אשכח תני. ומשנינן התם דתנאי היא דאשכח תני דשואלין וכו' ור''מ כהאי תנא סבירא ליה שמעינן מיהת דאי לאו מהלכות המרחץ לכ''ע אין משיבין והדרינן לקושיין:

ולא כן. מסקנת הסוגיא דהתם הוא דפריך עלה וכי היאך השיב לו במרחץ ולא כן שמואל שאיל לרב וכו' וא''ל אסור ואסור דאמרית לך נמי אסור הוא גופיה להשיב כן במקום המטונף מיהו אנא אמרי לך לאפרושי מאיסורא וקשיא להא דהשיב ר' מאיר במרחץ ואע''ג דהתם נמי לאפרושי מאיסורא הוה מ''מ היה לו להשיב כן בשאלה הראשונה אסור ואסור דאמרת לך אסור ושוב לא היה שואלו שאלה שניה:

כהדא. עיקרא דהאי מילתא בפ' כירה גרסינן לה דמייתי ראיה להא דריב''ל דשואלין בהלכות המרחץ מהדא דרשב''א נכנס לרחוץ עם ר''מ בשבת ובחמי טבריא שהתירו להן כדאמר התם ושאלו מהו שנדיח הקרקע וא''ל אסור משום אשוויי גומות מהו לקנח וא''ל אסור משום סחיטה:

כהדא. השתא מייתי ראיה אהא דפריך לאידך גיסא דאם לאו כהלכות מרחץ חשבינן לשאלת המין לא היה לו להשיב כלל:

דהא אמר ר' יעקב וכו' שואלין הלכות מרחץ במרחץ וכו'. ומשיבין לו:

לא היה לו להשיב. כלל דאפי' הא דאמר לו אין משיבין במרחץ אסור להשיב כדרב לקמן:

ואם בשלא שאלו. ואי דחשבינן להשאלה שלא מהלכות המרחץ ולפיכך לא השיבו תשובת השאלה:

אם בששאלו בהלכות המרחץ. כלומר אם כהלכות המרחץ דיינין להשאלה היה לו להשיב במרחץ שהרי שואלין הלכות המרחץ במרחץ כדר' יהושע בן לוי לקמיה:

גמ' מה אנן קיימין. להשאלה ששאל לו המין:

משנה: הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת הֵם מוּתָּרִין וּמַה שֶּׁעֲלֵיהֶן אֲסוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר לֹֽא תַחְמוֹד כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָֽקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם. אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁירָה אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִישַׂת יְדֵי אָדָם. וְכָל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִישַׂת יְדֵי אָדָם אָסוּר. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אֶהְיֶה אוֹבִין לְפָנֶיךָ. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ וְגִבְעָה נִשָּאָה וְעֵץ רַעֲנָן דַּע שֶׁיֶּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' הם מותרין. ההרים עצמן מותרין לזריעה ולחצוב מהן אבנים דמחובר לא מיתסרן כדדרש רבי יוסי הגלילי אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם:

ומה שעליהן אסורין. כגון אם צפום זהב וכסף:

שנאמר לא תתמוד וגו'. דאף על גב דאינהו לאו ע''ז מיקרי ולא מיתסרי גזירת הכתוב הוא שההרים וגבעות שהן קרקע עולם אין בהן כח לאוסרן אבל ע''ז מיהא הויא לענין תלוש שעליהן דאסור כתלוש של שאר ע''ז שנאמר לא תחמוד עליהן על כל שהן נעבדין משמע:

ר' יוסי הגלילי אומר וכו'. כלומר הרי המקרא מלמדינו שהמחובר אינו נאסר דכתיב אלהיהם וגו' ומאחר שהוא כן מפני מה אשירה אסורה דכי היכי דרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ה''נ נדרוש תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם ולמה אסרה תורה דכתיב ואשריהם תגדעון:

מפני שיש בה תפיסת ידי אדם. שאדם הוא שנטעו. והתם פריך ר' יוסי הגלילי היינו ת''ק ומסיק דאילן שנטעו לפירות ולבסוף עבדו איכא בינייהו דר' יוסי סבר אסור דתפיסת ידי אדם מיקרי ות''ק סבר הואיל ובתחילת נטיעתו לא נתכוין לעבדו אין עבודה שעובד אותו אחר שהוא מחובר אוסרתו דהוי כמי שעובד להר והלכה כת''ק:

אני אהיה אובין. אני אפרש לפניך דאחר שאין לנו לדרוש מתחת כל עץ רענן שום מיעוט יש לומר שלא נאמר אלא למסור להם סימנים מקום שרגילים האמורים לעבוד שם ע''ז כדי שיחפשום ישראל ויבערום ומעוטא דהרים וגבעות מיהא ממעטינן דמשמעות הכתוב כך הוא שלא צוה לנו לאבד ההרים אבל עץ רענן צוה לנו לאבד שנאמר ואשריהם תשרפו באש:

הלכה: שָׁאַל פְּרָקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְלוֹס כול'. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ בְהִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב. וְאִם בְּשֶׁלֹא שָׁאֲלוֹ בְהִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ 20a לֹא הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב. דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שׁוֹאֲלִין הִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. הִילְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא בְבֵית הַכִּסֵּא. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר עָאַל מִיסְחֵי עִם רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵהּ. מָהוּ שֶׁנַּדִּיחַ. אָמַר לֵיהּ. אָסוּר. מָהוּ שֶׁנַּקְּנִיחַ. אָמַר לֵיהּ. אָסוּר. וְלֹא כֵן שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְרַב. מָהוּ לַעֲנוֹת אָמֵן בְּמָקוֹם מְטוּנָּף. אָמַר לֵיהּ. אֲסִיר. וַאֲסִיר דְּאַמְרִית לָךְ אֲסִיר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. שׁוֹאֲלִין הִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. הִילְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא בְבֵית הַכִּסֵּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבִיו דְּרִבִּי מַתַּנְיָה. מֵהִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ שָׁאֲלוֹ אֶלָּא שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲנוֹת בַּמֶּרְחָץ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּימִי. מֵהִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ שָׁאֲלוֹ אֶלָּא שֶׁהֶבֶל הַמֶּרְחָץ רַע לַשִּׁינַּיִם. חֲבֵרַייָא רִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תְּשׁוּבַת הַפְלֵג הָשִׁיבוֹ. דִּלֹא כֵן הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב מִבַּעַל פְּעוֹר שֶׁאֵין עֲבוֹדָתוֹ אֶלָּא בִפְעִירָה. מַאי כְדוֹן. אֶת שֶׁהוּא נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ מוּתָּר׃